חדשות
פרשת ויחי מהאדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

פרשת ויחי מהאדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

דבר תורה לפרשת ויחי מפי כבוד האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א – אלוקים חשבה לטובה

"ויאמר אליהם יוסף אל תיראו כי התחת אלוקים אני. ואתם חשבתם עלי רעה אלוקים חשבה לטובה ‏למען עשה כיום הזה להחיות עם רב" (בראשית נ, יט-כ).
ורש"י פירש ואמר "כי התחת אלוקים אני", שמא במקומו אני? בתמיה, אם הייתי רוצה להרע לכם כלום אני יכול? והלא אתם כולכם חשבתם עלי רעה והקב"ה חשבה לטובה, והיאך אני לבדי יכול להרע לכם?

יהי רצון מלפני הקב"ה שבזכות דברי התורה האלו, שהם גם חיזוק ויסודות חשובים לעם ישראל, שיהיו מליצי יושר בעד יעקב זיסל בן בלומה הנקרא אדוארדו, שימלא הקב"ה כל משאלות ליבו לטובה ולברכה, ובכל אשר יפנה ישכיל ויצליח. ובזכות אבותי ורבותי יצילהו הקב"ה מעין הרע ויתן לו כח לעבודתו יתברך.

יוסף אומר לאחיו שדינם ידון בבית דין של הקב"ה ולא של המלאך מטטרון
והנה כשנתבונן בדברי יוסף הצדיק נקשה, מה הלשון "התחת אלוקים אני" ודאי ופשוט שהוא תחת אלוקים, וכי איזה חידוש מחדש יוסף לשבטים הקדושים שהוא "תחת אלוקים"? הרי מלאה כל הארץ כבודו, ואין אדם נוקף אצבע למטה אלא אם כן גוזרים עליו מלמעלה.
אלא אפשר לבאר ולומר יסוד גדול בחיינו שכל יהודי צריך לדעת, ישנם בשמים שני בתי דין בית דין של הקב"ה שכולו חסד ורחמים, כדמובא בגמרא (ראש השנה יז.) ורב חסד מטה כלפי חסד וכל דינו בבית דינו חסד ורחמים, ובית דין השני הוא בית דין של המלאך מטטרון שהוא דין, וכל דברים הנפסקים בו הם על פי מדת הדין.

וכך מצאנו אצל דוד המלך אשר מבקש מהקב"ה (תהילים יז, ב) "מלפניך משפטי יצא עיניך תחזינה מישרים", דוד המלך מבקש מהקב"ה שהמשפט שלו יהיה לפני הקב"ה, ולא בבית דינו של מטטרון "מלפניך משפטי יצא", דהנה דוד המלך ידע שעומד הוא לפני משפט בשמיים בעניין בת שבע אשת אוריה החתי. וכדמובא בגמרא (שבת נו.) כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה שנאמר (שמואל א' יח, יד) "ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו" אפשר חטא בא לידו ושכינה עמו? והגמרא מפרשת הטעם שלא חטא עם בת שבע, דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן כל היוצא למלחמה בית דוד כותב גט כריתות לאשתו. והמהרש"א שם פירש כי הגט ניתן רק על תנאי, שאם ימות במלחמה יחול הגט למפרע, נמצא כי רק אחרי שמת אוריה במלחמה איגלאי מילתא למפרע הגט חל, ולא חטא דוד במה שלקח את בת שבע כי כבר לא הייתה אשת איש. אולם בשעה שלקח את בת שבע ואוריה בעלה עדיין היה חי, היה בזה חשש איסור אשת איש, כי שמא לא ימות במלחמה והגט לא יחול. ולכן ביקש דוד המלך "מלפניך משפטי יצא" מלפניך במידת הרחמים ולא במידת הדין בבית דינו של מטטרון, ואז "עיניך תחזינה מישרים."

וזה מה שאומר יוסף הצדיק לאחים "התחת אלוקים אני", הדין שלכם הוא דין תחת אלוקים שהוא מידת החסד ומידת הרחמים ולא מידת הדין של מטטרון, שמדין של מטטרון לא יצאו השבטים, במשפט של הקב"ה שהוא חסד ורחמים יצאו ברחמים.

על פי דברי רבותינו הקדושים זצוק"ל, ידע האדם שישנם זמנים שמטטרון דן את האדם בבית דינו ודין זה הוא קשה, וכאשר הדין הוא בבית דינו של הקב"ה הוא חסד ורחמים. ולכן כאשר האדם מקיים מצות מסויימות שעושות נחת רוח להקב"ה, כל ענייניו עוברים להתדיין לפני הקב"ה ולא בבית דינו של מטטרון.

ולכן כאשר האדם מרגיש דינים בחייו, יקיים מצוות כגון חסד, עזרה ליתומים ואלמנות, מצוות של מסירות נפש ואז דינו הוא לפני הקב"ה.

מאחר שיצאה טובה גדולה ממכירת יוסף האחים זכאים גם בדיני שמים
מובא ברבנו האור החיים הקדוש זצוק"ל לפרש כוונתו של יוסף שאמר "ואתם חשבתם עלי לרעה אלוקים חשבה לטובה" וגו', והרי זה דומה למתכוון להשקות חברו כוס מות והשקה כוס יין שאינו מתחייב כלום, והרי הם פטורים וזכאים גם בדיני שמים. הן אמת שהשבטים שמכרו את יוסף למצרים התכוונו לרעתו, אבל מאחר שלמעשה יצאה מזה טובה גדולה להחיות עם רב, הרי הם זכאים גם בדיני שמים.

אך ידוע מה שמקשים רבים מרבותינו הקדושים על דברי רבנו האור החיים הקדוש זצוק"ל בפרשת מטות בנדרי אשה (במדבר ל, יג), "ואם הפר יפר אותם אישה ביום שמעו כל מוצא שפתיה לנדרה ולאיסר נפשה לא יקום אשה הפרם וה' יסלח לה". ומובא על זה בגמרא (קידושין פא:) הטעם שהיא צריכה כפרה, תניא אשה הפרם וה' יסלח לה במה הכתוב מדבר באשה שנדרה בנזיר, ושמע בעלה והפר לה והיא לא ידעה שהפר לה בעלה והייתה שותה יין ומטמאה למתים. רבי עקיבא כי הוי מטי להאי פסוקא הוה בכי, אמר ומה מי שנתכון לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה אמרה תורה צריכה כפרה וסליחה, מי שנתכון לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר, על אחת כמה וכמה.

הרי לנו דברים ברורים כי אשה שעברה על נדרה, למשל שאכלה מאכל שאסרה על עצמה בנדר, אף על פי שלמעשה היה זה היתר גמור שהרי בעלה כבר הפר את הנדר, אך לאחר שאכלה לא ידעה מזה, והתכוונה לאכול איסור, הרי היא צריכה כפרה על כונתה לאכול איסור. וזהו שהשווה רבי עקיבא דבר זה כמו "מי שנתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה" שצריך כפרה וסליחה. אם כן הרי זה סותר למה שכתב רבנו האור החיים, כי המתכוון להשקות חבירו בכוס מות והשקהו כוס יין, אינו צריך כפרה אפילו בדיני שמים.

ותרצו רבותינו הקדושים זצוק"ל והביאו בשו"ת בית יצחק (יו"ד חלק א' סימן ח, אות ט) ליישב דברי האור החיים הקדוש בטוב טעם ודעת, דהנה בכונה תחילה דקדק רבי עקיבא לומר מי שנתכון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה טעון כפרה וסליחה, ‏כי מדבר באופן שלא עלה בידו לעשות מצוה כי אם רשות, שאז הוא עדיין צריך כפרה על מחשבתו הרעה לעשות איסור, ובמקום זה עלה בידו לעשות מצוה אינו צריך כפרה על המחשבה, כי מעשה המצוה מכפר על מחשבתו הרעה.

מזה יובן כי הוא הדין, ומי שנתכוון לעשות לחבירו דבר רע ועלה בידו לעשות לו דבר שלא היה רע ולא היה טוב, הרי הוא צריך כפרה על מחשבתו לעשות לו דבר רע. אבל אם נתכוון לעשות לחברו דבר רע, ועלה בידו לעשות לו דבר טוב אינו צריך כפרה כי המעשה הטוב מכפר על מחשבתו הרעה.

הנה זהו שביאר רבנו האור החיים הקדוש זצוק"ל שזה מה שאמר יוסף לאחיו "ואתם חשבתם עלי רעה אלוקים חשבה לטובה… להחיות עם רב" – כלומר מאחר שממעשה הרע שלכם למכור אותי למצרים יצא דבר טוב להחיות עם רב, לכן אינו צריך כפרה אפילו בדיני שמים. וזהו שדקדק רבנו האור החיים לומר "והרי זה דומה למתכוון להשקות ‏חברו כוס מות והשקהו כוס יין" שעשה בכך דבר טוב לחברו שהחיה את נפשו בכוס יין, "שאינו מתחייב כלום והרי הם פטורים וזכאים גם בדיני שמים".

למה רבי עקיבא הצטער כשהגיע לפס' "אישה הפרם וה' יסלח לה"?
והנה נביא את דברי רבותינו הקדושים בספר הקדוש נזר הקודש על המדרש (בראשית רבה פ"ד, יז) שמבאר הגמרא (קידושין פא:) "תניא אשה הפרם וה' יסלח לה, במה הכתוב מדבר באשה שנדרה בנזיר ושמע בעלה והפר לה, והיא לא ידעה שהפר לה בעלה והייתה שותה יין ומטמאה למתים. רבי עקיבא כי הוי מטי להאי פסוקא הוה בכי, אמר ומה מי שנתכוון לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה, אמרה תורה צריכה כפרה וסליחה. מי שנתכוון לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר, על אחת כמה וכמה. וצריך להבין, מדוע דווקא רבי עקיבא הוא הצטער יותר מכל שאר התנאים הקדושים בכך כשהגיע לפסוק זה "אישה הפרם וה' יסלח לה"? ומובא ברבותינו הקדושים זצוק"ל כי ענין זה קשור לנשמתו של רבי עקיבא שהיה מעשרה הרוגי מלכות.

והנה ידוע כי התנא הקדוש רבי עקיבא היה אחד מעשרה הרוגי מלכות, וכפי שמובא בזוהר חדש (מדרש רות, דף פט טור ג) "עשרה סבי קטולי מלכות אתענשו על מכירת יוסף" פירוש עשרה הרוגי מלכות נענשו על מכירת יוסף. וביאר רבנו האר"י הקדוש זצוק"ל, כי השבטים הקדושים בני יעקב שנטלו חלק במכירת יוסף נתגלגלו בהם, ונתחייבו משום (שמות כא, טז) "וגונב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת".

והנה ישנן כמה שיטות בעניין רבי עקיבא גלגולו של מי הוא, ורבנו הרמ"ע מפאנו זצוק"ל בעשרה מאמרות (מאמר חיקור הדין ח"ב, פ"ט) כי רבי עקיבא היה גלגול שמעון שפתח בקלקלה תחילה בשנאתו ליוסף, כמו שכתוב (בראשית לז, יט) "ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלומות הלזה בא ועתה לכו ונהרגהו" וגו', ופירש רש"י (בראשית מט, ה) שהיו אלו שמעון ולוי.

ולכן השתוקק רבי עקיבא גלגול שמעון למסור נפשו כדי לכפר על חטא זה, כמו שאמר לתלמידיו (ברכות סא:) כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה ובכל נפשך‏… אמרתי מתי יבוא לידי ואקיימנו, ולכן סבל רבי עקיבא יסורים קשים יותר מכל שאר הרוגי מלכות, שסרקו את בשרו במסרקות של ברזל. וזהו שמצאנו בגמרא (סנהדרין סח.) שרבי אליעזר אמר לתלמידיו שהיו, שיהיו אחר כך מעשרה הרוגי מלכות "תמיה אני אם ימותו מיתת עצמן, אמר לו רבי עקיבא שלי מהו, אמר לו שלך קשה משלהן.

ומובא ברבנו הקדוש בעל מגלה עמוקות על פרשת ואתחנן (אופן עג), וכתב שם שעניין זה רמוז בגמרא (סנהדרין נא:) במחלוקת בין רבי עקיבא לבין רבי ישמעאל, אמר ליה רבי עקיבא ישמעאל אחי בת ובת אני דורש. והסוד בזה הוא כי ישמעאל כהן גדול מעשרה הרוגי מלכות, היה גלגול יוסף הצדיק שגרם למכירתו על ידי שהביא את דיבתם רעה אל יעקב אביהם, ורבי עקיבא היה גלגול שמעון שהיה העיקר במכירתו, לכן כינה את רבי ישמעאל "ישמעאל אחי" כי הם אחים בגלגול הקודם.

יוסף רומז לאחים ששמעון אחיהם יתגלגל ברבי עקיבא שידרוש כל "אתין" שבתורה

ועוד מובא שם במגלה עמוקות, כי זה מה שכתב אצל יוסף (בראשית מג, כג) "ויוצא אלהם 'את' שמעון", רמז להם יוסף בכך שעתיד שמעון להתגלגל ברבי עקיבא שדרש כל אתין שבתורה.

ואפשר לחדד ולומר על פי דברי רבותינו הקדושים מה שמצאנו בגמרא (פסחים כב:), תניא שמעון העמסוני ואמרי ליה נחמיה העמסוני היה דורש כל אתים שבתורה, כיון שהגיע ל"את ה' אלוקיך תירא" (דברים ו, יג) פירש. אמרו לו תלמידיו רבי כל אתים שדרשת מה תהא עליהן? אמר להם כשם שקיבלתי שכר על הדרישה, כך אני מקבל שכר על הפרישה. עד שבא רבי עקיבא ודרש "את ה' אלוקיך תירא, לרבות תלמידי חכמים".

ולפי דברים אלו יובן מדוע אהב יעקב את יוסף מכל אחיו אף שהיה הקטן מכולם, משום שדרש "את ה' אלוקיך תירא, לרבות תלמידי חכמים" ומאחר שיוסף היה גדול בתורה יותר מכל שאר השבטים, לכן צריך לכבדו יותר. וזהו שכתב (בראשית לז, ג) "וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו ועשה לו כתונת פסים". ורש"י פירש ואונקלוס תרגם בר חכים הוא ליה, כל מה שלמד משם ועבר מסר לו. ונרמז בכתוב "וישראל אהב את יוסף", 'את' דווקא משום שדרש 'את' לרבות תלמידי חכמים.

אבל השבטים הקדושים שמכרו את יוסף ובראשם שמעון שהיה בעצה תחילה, הלכו בשיטת שמעון העמסוני שאין לדרוש "את ה' אלוקיך תירא, לרבות תלמידי חכמים", כי אין להשוות כבוד בשר ודם לכבוד הקב"ה. לכן כאשר נתגלגל שמעון ברבי עקיבא, היה צריך לתקן פגם זה על ידי שדרש 'את' לרבות תלמידי חכמים, ולכן יובן מה שרמז יוסף לשבטים "ויצא אליהם 'את' שמעון" שהוציא וגילה להם את הסוד הגדול 'את שמעון' שעתיד שמעון לדרוש בגלגול רבי עקיבא 'את' לרבות תלמידי חכמים.

ואפשר להוסיף ולדקדק על פי דברי רבותינו הקדושים, מה ראה יוסף הצדיק לקחת את שמעון ולאוסרו בבית האסורים (בראשית מב, כד) "ויקח מאתם את שמעון ויאסור אותו לעיניהם" משום שראה ברוח הקודש שעתיד שמעון להתגלגל ברבי עקיבא, שבסוף ימיו נתפס והכניסוהו בבית הסוהר וסבל שם יסורים קשים, לכן רצה יוסף לאסור אותו בבית הסוהר כדי שיתכפר, ולא יצטרך לסבול יסורים בגלגול רבי עקיבא. וזהו שאמר יוסף לאביו (שם, יט) "אם כנים אתם אחיכם אחד יאסר בבית משמרכם". הנה 'אחיכם אחד' רמז על רבי עקיבא שיצאה נשמתו ב'אחד', הנה הוא יאסר בבית משמרכם כדי שלא יצטרך לסבול יסורים.

 

 

מאת: בן ציון עטיה

מאת: בן ציון עטיה

 

 

e936f3ef-b869-4135-a6d0-c74ad6968584

 

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*

3 × 4 =