חדשות
לעילוי נשמת חיים בן דיאנה אשכנזי ז"ל

לעילוי נשמת חיים בן דיאנה אשכנזי ז"ל

דבר תורה מפי כבוד האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א- לעילוי נשמת חיים בן דיאנה אשכנזי ז"ל (ח' חשון התשע"ז)

מובא בגמרא (סוכה כח., ב"ב קלד.) אמרו עליו על רבי יוחנן בן זכאי שלא הניח מקרא ומשנה, גמרא, הלכות ואגדות, דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים קלין וחמורין וגזרות שוות תקופות וגמטריאות ומשלות כובסים ומשלות שועלים, שיחת שדים ושיחת דקלים ושיחת מלאכי השרת ודבר גדול ודבר קטן דבר גדול מעשה מרכבה ודבר קטן הויות דאביי ורבא ע"כ.

והנה גמרא זו תמוהה וקשה, הרי מצאנו בגמרא עוד אמוראים כרב שמואל, רב הונא ורב חסדא, רבה, רב יוסף, רבי יוחנן, וריש לקיש, ועוד מדוע מזכירים רק את "אביי ורבא" בשם "הויות אביי ורבא"?

ועוד קשה, רבי יוחנן בן זכאי היה מגדולי התנאים והראשונים שבהם, מדוע מזכירים את "הויות אביי ורבא" שהיו עשרות שנים אחרי רבי יוחנן בן זכאי?

***
ואפשר לבאר ולומר על פי דברי רבותינו, הנה מצאנו בגמרא (ברכות מח.) בעוד אביי ורבא היו קטנים, היו יושבים לפני רבם רבה והיו לומדים ממנו תורה. שאל אותם רבם רבה למי מברכין? ענו שניהם ואמרו לרבה להקב"ה מברכין, והוסיף עוד רבה לשאול את שני התלמידים הקטנים שלו אביי ורבא, והיכן נמצא הקב"ה? רבא הצביע כלפי הגג של בית המדרש, ואביי יצא מבית המדרש והצביע כלפי השמים. מיד עמד רבה רבם ואמר שניהם יהיו גדולים בתורה, והוסיף ואמר הדלעות עוד שהן קטנות, יודעים איזו דלעת תהיה טובה ואיזו לא, פה רואים ששני ילדים האלו גדולים בתורה.

**
והנה מצאנו מחלוקת בגמרא (פסחים כה:) בין אביי לרבא בעניין הנאה הבאה לו לאדם בעל כורחו, כגון מי שהיה צריך לעבור ברחוב שיש בו ריח של עבודה זרה. והגמרא מבארת ואומרת "דלא אפשר וקא מכוין" כלומר שאי אפשר לו להימנע מלעבור ברחוב זה ושלא להריח את הריח, אבל באין ברירה הוא מתכוון להנות מהריח, אביי אומר מותר ורבא אומר אסור.

***
ועוד בגמרא (פסחים כו.) אמר אביי מנא אמינא לה דתניא אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי, שהיה יושב בצילו של היכל ודורש כל היום כולו. (ורש"י פירש ההיכל גובהו‏ מאה אמה, וצילו הולך למרחוק מאוד ברחוב שלפני הר הבית, ומתוך שרחוב גדול היה ומחזיק בני אדם הרבה, היה דורש שם מפני החמה שאין לך בית המדרש מחזיקן). "והא הכא דלא אפשר" (מלדרוש לרבים הלכות חג) ומיכוין (להנות מצל הקודש) ושרי. ורבא אמר שאני היכל דלתוכו עשוי (ואין הנאת צילו נאסרה, דאין זה דרך הנאתו).

***
נמצאנו למדים מזה, כי אביי סבר שקדושת ההיכל לא רק לתוכו עשויה אלא גם בחוץ, ולכן מצד הדין היה אסור להנות מצילו של היכל. אולם מאחר שאי אפשר שלא להשתמש בצילו של ההיכל, אף שהוא מכוון להנות מותר. אבל רבא סבר שקדושת ההיכל רק לתוכו עשויה, לכן היושב בצילו של היכל בחוץ אינו מועל בהקדש.

***
הנה על פי דברים אלו תובן חכמתם של אביי ורבא בעודם ילדים קטנים, כי כאשר שאלם רבם רבה "רחמנא היכי יתיב" (הקב"ה היכן נמצא), הם הבינו ששאלת רבם היא איפה משרה הקב"ה את שכינתו, לכן נשאר רבא בבית המדרש והראה באצבעו למעלה, כי הלך בזה בשיטתו שהקב"ה משרה שכינתו רק בתוך ההיכל, ולכן משרה הקב"ה קדושתו רק בבית המדרש, שיש לו מעין קדושת בית המקדש, כמבואר בגמרא (מגילה כט.) ואהי להם למקדש מעט, אמר רבי יצחק אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל.

אבל אביי הלך לשיטתו, שקדושת ההיכל נמשכת גם בצילו בחוץ, לכן יצא מחוץ לבית המדרש והראה כלפי מעלה, לרמז שהקב"ה ממשיך קדושתו בצל בית המדרש, גם בחוץ. ועל כך אמר להם רבה "תרוויכו רבנן הויתו" שניכם תהיו גדולים בתורה ותהיו חלוקים בעניין זה להלכה.

**
והנה נבאר ונאמר יסוד גדול בעבודת ה', אביי ורבא חלקו ביניהם איך ההתנהגות בדרך ה'. רבא סבר שעבודת ה' צריכה להיות בבית המדרש בדרך של "אשרי יושבי ביתך", ולכן כששאל רבו רבה איפה יושב הקב"ה, הצביע על הגג של בית המדרש. ופירוש הדברים שעבודת ה' צריכה להיות בבית המדרש, ושם לשבת ולהתחזק, ללמוד וללמד. אך אביי כאשר נשאל איפה הקב"ה, יצא מבית המדרש והצביע על השמים. פירוש הדברים שצריך לצאת מבית מדרש, לקרב ולחזק את העולם בקירוב להקב"ה. ואלו הן שתי דרכים בעבודת ה', יש יושבים בבית המדרש ומתחזקים, ויש יוצאים לעולם ומחזקים את העולם בדרך ה'.

***
וזה היה ההבדל בין עבודת ה' של חנוך לשל אברהם אבינו, על חנוך נאמר (בראשית ה, כד) "ויתהלך חנוך את האלוקים ואיננו כי לקח אותו אלוקים". ומפרש בתרגום יונתן (פירוש התרגום) ויעבוד חנוך באמת את ה', והנה איננו עם הדיירים של הארץ, כי נסתלק ועלה לרקיע במאמרו של ה' ויקרא שמו מיטטרון הסופר הגדול. וכך כתב התוס' (חולין ס ד"ה. פסוק) "תקיף מטטרון שר הנהפך לאש מבשר".

**
ורבנו החתם סופר (על הפסוק ויתהלך חנוך) מפרש ואומר, כי חנוך בעודו בחיים בעולם הזה פרש עצמו מכל בני אדם כדי שלא יתקלקל מהם, והתבודד עם הקב"ה ביחודים עליונים בקדושה ובטהרה, לכן זכה שנתעלה חי לשמים ונעשה מלאך מט"ט. והנה אצל אברהם אבינו לא מצאנו שנתעלה חי לשמים ונעשה מלאך, כי הוא לא פרש עצמו מבני אדם להתבודד רק עם הקב"ה ביחודים עליונים כל היום, אלא אדרבה יצא מביתו והתחבר עימם כדי לקרבם לה'.

**
וזה גם שתי הדרכים, אברהם אבינו יצא לקרב את העולם להקב"ה, וכך נהג אביי. וחנוך הסתגר בתוך עצמו ועבד את ה', וכך נהג רבא. וזה שתי הדרכים בעבודת ה', יש זמנים של פזור ויש זמנים של כנוס.

***
וזה מה שמובא בדניאל (יב, ג) "והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד".

**
ונביא את דברי רבנו האר"י הקדוש זצוק"ל על הפס' "ויקחו את לוט ואת רכושו בן אחי אברם וילכו והוא יושב בסדום" (בראשית יד, יב) וזה לשונו, כבר הודעתיך איך רבא האמורא נמשך נשמתו משורש דנעמה העמונית בת לוט, וזה סוד ואת כל "ר"כושו "ב"ן "א"חי ראשי תיבות רבא, וכאשר הקליפות שבו את לוט גם את נשמת רבא שבו עימו, עד שיצאה נעמה העמונית ויצא ממנה רבא.

ומובא במגלה עמוקות (סוף פרשת נח) ענין זה, והוסיף על כך וז"ל, כמו שלא היו יכולים ישראל לקבל תורה שבכתב עד אחר גלות מצרים, כן לא יכלו ישראל להשלים תורה שבעל פה עד שהיו בבבל, ושם נגמר תלמוד רב אשי, ולכן מיד אחר ירידת אברהם למצרים שהייתה עבור התורה שבכתב הזכיר בתורה עניין ב' מלכים שהיו בעמק המלך על בבל שהיא עמוקה, ואמרפל הוא מלך בבל שם זכו לקבל תורה שבעל פה.

וזה סוד שרמז בזו הפרשה והריגת המלכים, "ויקחו את לוט ואת כל רכושו בן אחי אברם" "ר"כושו "ב"ן "א"חי (ר"ת רבא) שכתב האריז"ל בספר הכוונות שהוא ראשי תיבות רב"א, שבאותו פרק נתכונן אברהם להוציא ניצוצות של רבא שהיה תקוע בלוט. וקשה מה עניינו לכאן, אבל לדידי ניחא שבזו המלחמה היה מתעסק אברהם להוציא ניצוצות של תורה שבעל פה, שזכו ישראל בימי אביי ורבא שהיו בבבל, ועל פי זה תובן הקושיה דלעיל.

**
הנה ביום זה נתבשרנו על בשורה קשה, אביו של אחד מעמודי קהילת הקודש "שובה ישראל" רבי ניר דוד שיחי' החזיר את נשמתו לבורא עולם. ובשבוע אשר בראשיתו שמענו הבשורה הקשה, שבחור צעיר לימים בן י"ח שנים מבני קהילתנו נקטע בדמי ימיו, זה זמן של חשבון נפש והתעוררות גדולה לכל בני הקהילה הקדושה.

עברנו שנים של בניה בנפש עצומה, כל הדברים והרעשים החיצוניים אשר עברנו בשנים האחרונות הם בניה לדורי דורות, ועלינו בזמן הזה לנהוג כדרך אביי שיצא מחוץ לבית המדרש והראה לרבו רבה את השמים, וכדרך אברהם אבינו שהגדיל את שמו של הקב"ה בעולם. וכאשר רואים את כל אשר קורה בעולם, מחוייבים אנו ביותר לעורר ולחזק את תורתנו הקדושה בכל מקום ומקום

"בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך" (שמות כ, כ). ומצוה וחובה על כל מי שרואה עצמו חלק מקהילת "שובה ישראל", לגדל ולחזק ולהרבות כבוד שמים ולנהוג בנועם ובעקביות להרבות כבוד שמים.

וזכות תורתנו הקדושה תעמוד עם משפחת רבי ניר הצדיק, שאהוב עלינו כבן ויקר לנו ביותר, ובעד כל כלל ישראל. ויקויים "בלע המות לנצח ומחה ה' דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו יסיר". ויקויים בנו הפסוק "הרחיבי מקום אהלך ויריעות משכנתיך יטו אל תחשכי האריכי מיתריך ויתדותיך חזקי". ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום.

מאת: בן ציון עטיה

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*

14 + eighteen =