חדשות
מפת חלות השבת של אימי

מפת חלות השבת של אימי

זוכרת אני בילדותי, איך במשך שנים רבות הייתה אימי מכסה את חלות השבת במפה יפהפייה שאותות הזמן כאילו דלגו מעל פניה. כפי שאתם רואים בתמונה, המפה רקומה בעבודת יד יפהפייה ושוליה מעוטרים בתחרה לבנה, שמן הסתם ידעה פעם ימים אחרים.
45 שנים חלפו במהירות הבזק מבלי שנרגיש בכך ובכל שבוע המשיכה המפה לככב מעל חלות השבת בבית הורי האהובים. מעולם לא ידעתי ומעולם לא שאלתי מהיכן הגיעה המפה ומי נתן אותה לאימי, אבל אהבתי לראות אותה בימי שישי.

הידיעה על מקורותיה של המפה הגיעה אלי כרעם ביום בהיר. באחד מימי השבעה של אבי האהוב איזידור טובול ישבנו מסובים סביב שולחן השבת. מקומו של אבי נפקד אמנם, אך נוכחותו הייתה בתוכנו. דודתי לורט, אחותו של אבי הביטה במפה ואמרה לאימי: "איזו מפה יפהפייה, רואים שאת שומרת עליה בזהירות רבה."

אימי חייכה וסיפרה: "למפה הזאת יש היסטוריה ארוכה היא התחילה את דרכה כציפית של כרית שנרקמה בעבודת יד במיוחד עבור ילד חמוד. אמו רקמה ותפרה את הציפית במיוחד לכרית שהוא כל כך אהב וסירב להיפרד ממנה. רצה הגורל ומשפחתו של הילד נתפסה בשואה. אם המשפחה הצליחה לשמור את הציפית על גופה במשך כל ימי המלחמה, עד העלתה לישראל ויום אחד היא החליטה למסור לי את הציפית שאשמור עליה מכל משמר. מיד הבנתי שהציפית הזאת תהפוך למפת החלות של השבת, לזכר עולמי לעד בביתנו."

כולנו חייכנו כששמענו את הסיפור ואני אמרתי: "עכשיו אני מבינה מדוע המפה מלווה אותנו במשך עשרות שנים. תגידי אימא, ואיפה הילד?"
אימי התבוננה בי כמהרהרת והשיבה: "לצערנו הרב הילד לא שרד. הוא נספה בשואה".

מאת: רות קרייתי

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*

three × five =