חדשות
ישועת השם כהרף עין

ישועת השם כהרף עין

זה קרה בראש השנה לאחד מהחברים שלי שאני מאוד אוהבת. אחד מאותם ניסים גלויים שקשים לתפיסה בלב אנוש. נס של 'רופא כל בשר ומפליא לעשות' שתמיד קראנו מרחוק ואולי בסתר ליבנו לא האמנו שאכן זה יכול לקרות במציאות. לולא שמעתי וראיתי זאת במציאות, איני יודעת אם היו בידי הכלים להכיל ולהתמודד עם נס גלוי שכזה.

לפני כעשרים וארבע שנים, לפני שחזרו בתשובה והיו רחוקים מאוד מכל הסממנים הקשרים לדת. יצאה משפחתו של ר' לפיקניק ביום כיפור. אף אחד לא שיער לעצמו איך יסתיים היום המשפחתי המאושר ועל מה שקרה שם מספר ר' (שמו שמור במערכת) חברי האהוב: "זה קרה בראש השנה בהיותי כבן 10. בני דודיי לקחו אותי בתור ילד חמוד יחד איתם לפיקניק. איך שהוא החליטו לעשות מלחמת מים. אחד מבני הדודים שלי נשלח לפתוח את הממטרה, לא כמו היום שיש טפטפות וממטרות, זו הייתה ממטרה אחת שנמצאת באמצע הגן גובה מטר וקצת, והמים שלה מגיעים למרחק של 150 מטר. עשיתי חשבון, שעד שהוא יגיע לברז בכדי לפתוח את הממטרה, אני אוכל להסתכל בחור שממנו יוצאים המים. רצתי לכיוון הממטרה כדי לראות מה יש שם, בפנים, והכנסתי את העין לחור הממטרה. ואז… ללא אזהרה מוקדמת, זרם אדיר של מים, בעוצמה של 150 מטר פרץ היישר לתוך העין שלי. באותם רגעים לא ידעתי כי אחד מבני הדודים שלי שגר קרוב לגן ולא היה איתנו בתחילת הפיקניק, הבין שאנחנו רוצים לפתוח את הברז או שפשוט רצה להרטיב אותנו. בן דוד שובב, ופתח את ברז הממטרה. פרץ של מים בלחץ אדיר נכנס לי לעין וקרע לי את הכל: את הקרנית, הרשתית, הלחמית, את הכל. 300 ומשהו גידים שמחזיקים את העין הכל נקרע."

ר' הובהל במהירות הבזק לבית חולים והובא בדחיפות לצילום רנטגן. הפרופסור שבדק והחזיק את הצילום בידו, הראה להורים המודאגים שהמצב גרוע מכל ואין סיכוי בעולם שר' יוכל לראות בעיניו אי פעם. ר': "לצערי לפי דברי הדוקטור, מהחוזק של הזרם נפגעה גם העין השניה. הדוקטור הודיע להורי שאם אני אעבור עכשיו ניתוח, הדבר היחידי שאוכל לראות זה מקסימום צל וצבעים."

הניתוח של ר' נקבע ליום המחרת בשעות הבוקר. ר': "מנהל בית חולים החתים את הוריי על טופס שכתוב בו שאני אמור להישאר להשגחה בבית החולים במשך 6 חודשים וזה לא משנה אם הניתוח יצליח או לא. באותו לילה הלכתי לישון עם שמן רותח בעיניים שהרופאים שמו לי בעיניים כהכנה לניתוח. אימי ישנה ברצפה סמוך למיטתי וכל הלילה בכתה. אבי שהה מאחורי הדלת ובכה ללא הפסקה."

את מה שקרה למחרת בבוקר אף אחד לא צפה. ר' התעורר בשעה שבע בבוקר, קרא להוריו ואמר להם: "אימא, אבא, חלמתי חלום. אימי לא ממש התייחסה אלי ואני התעקשתי, חזרתי ואמרתי חוזר להם 'חלמתי חלום' לבסוף אימי התפנתה אלי והסכימה לשמוע כל מילה שלי. שוב חזרתי על דבריי ואמרתי לה 'אימא חלמתי' והיא ענתה לי 'טוב… נו? מה חלמת?. אמרתי לה: חלמתי על 3 אנשים שבאו אלי ועמדו ממש פה. 'נו? ו..? מי הם? היא שאלה אותי. עניתי לה שגם אני שאלתי אותם מי הם. אחד מהם אמר לי שקוראים לו המלאך רפאל, השני אמר לי שקוראים לו המלאך גבריאל והשלישי אמר שהוא אליהו הנביא. אימי נבהלה ואמרה 'נו? ו..? מה הם רצו ממך? עניתי לה שגם אני שאלתי אותם מה הם רוצים מימני. והם רק אמרו שהיום אני יוצא מהבית חולים. אימי שהייתה מרוכזת יותר בצער מאשר בסיפור שלי, ענתה לי בהיסח הדעת 'בסדר, בסדר… נו..' ומיד אחר כך באו לקחת אותי לחדר צילום לפני הניתוח."

לפעמים כל מה שצריך בחיים זה לשמוע את הילדים שלנו כשהם מנסים להעביר לנו דברים. ר' ניסה להסביר לאימו את אשר התרחש באותו לילה, אך הוריו לא קלטו את דבריו. ר': "באותו בוקר כשהתעוררתי, כבר ראיתי הכל כאילו כלום לא קרה, אבל הייתי ילד והורי לא התייחסו אלי, אלא רק צעקו ובכו מכאב. ראיתי הכל. ראיתי את הרופאים הולכים וחוזרים והורי לא הבינו את זה."

ר' נלקח לחדר הרנטגן לצילום נוסף. ר: " הייתי המטופל היחידי באותם ימים בצילום עיניים במחלקה." הרופא הביט בשני הצילומים שהיו מונחים לפניו, זה של אמש וזה העכשווי הרים את ראשו ואמר להורים: "רגע, יש כאן משהו לא תקין." ההורים המומים לא הבינו מה קרה ושוב החלו לבכות. ר': "הרופא יצא במהירות מהחדר וההורים שלי עוד יותר נלחצו, צעקו ובכו. הרופא חזר עם איש צוות נוסף ושוב צילמו אותי. שוב הסתכלו בצילום של יום לפני ואחרי ולא האמינו למה שהם רואים. השניים יצאו מהמקום וחזרו אחרי כמה דקות עם הדוקטור הראשי, מנתח ראשי שהיה ערבי והיה במקרה במקום. הדוקטור הסתכל על אבי ושאל אותו בערבית: 'אתה יהודי?' אבי שגידל בזמנו שפם גדול והיה בעל חזות פנים מזרחית ענה לו בערבית 'כן'. הרופא הביט בו ואמר: 'יש לך נס גדול מהאלוקים שלכם. הבט בצילומים ותראה – בצילום הראשון רואים שהכל כאן קרוע ופה בצילום השני רואים שהכל מחובר."

על המשך השתלשלות האירועים שהשפיעו באופן גורלי על כל בני המשפחה, מספר ר': "אבי החליט לערוך סעודת הודיה. הוא לקח את בני המשפחה, העמיס את הרכב בכל טוב ונסע למערת אליהו הנביא בחיפה. זה היה בצום גדליה ואבי לא הבין מדוע אף אחד מהנוכחים במקום לא אוכל… כולם היו בצום. שם במערת אליהו הנביא, באותו יום הכיר אבי את הרב יורם אברג'ל ששהה באותו זמן במקום. אבי התקרב אליו לאט לאט והרב היה לוקח אותו לקברות צדיקים מידי חמישי. תהליך החזרה בתשובה של כל המשפחה קרה ככה לאט לאט. לא ממש באותו יום, אבל ככה התחזקנו עד שחזרנו בתשובה שלמה. החיים הם לפעמים הפתעה אחת גדולה וחייבים תמיד לחייך ולקבל מבורא עולם הכל באהבה ולחשוב תמיד רק טוב וככה יהיה."

מאת: רות קרייתי
תמונת אילוסטרציה

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*

14 + eighteen =